מכירים את הכלל שהוא יוצא מהכלל?
בטח יש לכם בכיתה כללי התנהגות תלויים על הקיר, ואחד מהם הוא "דיבור בהצבעה" או "דיבור ברשות בלבד".
❓שמתם לב שקשה להתמיד בכלל הזה?
❓שמתם לב שאתם משקיעים הרבה אנרגיה לאכוף אותו בכל פעם מחדש?
למה זה קורה?
כי בפועל, בדינמיקה של כיתה יכולים להיות מצבים כמו:
- תלמיד ביישן פתאום זורק תשובה בלי הצבעה- ואתם כל כך שמחים שהוא השתתף שאתם לא רוצים "לעצור" אותו
- הכיתה נכנסה לדיון נלהב על נושא מעניין, והתשובות פשוט זורמות- ואתם לא רוצים לעצור את הקצב.
- אתם שואלים "כמה זה 5 כפול 3?" ובאמת לא צריכים שמישהו יצביע- אתם רוצים תשובה מהירה.
אז מה הבעיה?
הבעיה היא שחוסר עקביות- מייצרת בלבול.
נוצרים ויכוחים מיותרים עם התלמידים ("למה לי כן אמרת משהו ולו לא?"),
הילדים מתבלבלים מתי באמת צריך להצביע.
ואתם- מוציאים המון אנרגיה על תזכורות- והשיעור נתקע.
אז מה עושים?
הגיע הזמן- להגדיר זמנים
3 זמנים למצבי שיח בכיתה- וכך להיות ברורים לתלמידים (ולעצמנו):
⏰ זמן 1: זמן הצבעה.
זמן מוגדר בו כן מצביעים כדי לענות תשובה.
"חברים, שתי השאלות הבאות – זמן הצבעה וקבלת רשות דיבור!"
זה הזמן לשמוע גם את השקטים, לשמור על סדר, לאפשר חשיבה מעמיקה על תשובה.
⏰ זמן 2: זמן שיח חופשי.
זמן בו אפשר לזרוק תשובות מבלי להצביע. הכלל היחיד: לשים לב שלא מדברים ביחד- רק אחד מדבר בכל פעם "עכשיו זמן שיח חופשי- מוזמנים לזרוק רעיונות – אפשר בלי הצבעה!"
השיעור זורם, והדיון מתפתח באופן טבעי, מפתח אחריות אישית לאחר- בכל פעם שמישהו מדבר.
⏰ זמן 3: זמן מקהלה.
זמן בו עונים כולם ביחד.
"בואו נענה ביחד – 5 כפול 3 זה…?"
מושלם לשאלות מהירות, לחזרה על חומר, ולרגעים שבהם אתם רוצים שכולם יהיו מעורבים באותו רגע.
מה זה נותן לנו?
√ בהירות – אנחנו ברורים לגבי מה אנחנו מצפים, והילדים יודעים בדיוק איך להתנהג.
√ גמישות – אנחנו יכולים לבחור את סוג הזמן שמתאים למטרה שלנו/ מה שאנחנו רוצים להשיג באותו השיעור.
√ עקביות – כשאנחנו אומרים "זמן הצבעה", אנחנו יכולים לעמוד בזה בביטחון כי זה באמת רק בזמנים הספציפיים האלה
מוכנים לנסות?
הגיע הזמן- לשיח כיתתי יעיל ופרקטי