קשה לי!!

קשה לי!!

משפט כל כך מוכר לכל איש חינוך, טיפול, הורה..

כשהתלמיד/ ילד אומר שקשה לו – מה עושים? מה אומרים?

בתור מישהי שאוהבת לרוץ, הריצה מציבה בפניך המון "קשה לי" בכל פעם מחדש. כל ריצה היא לא כמו קודמתה, כל ריצה היא הישג אישי כל פעם מחדש.   אחת התובנות שגיליתי על בשרי:) זה שכשקשה לא עוצרים! כשקשה אז מתחיל האתגר- אם מצליחים לצלוח אותו מרגישים תחושת סיפוק מטורפת, הצלחה, תחושת מסוגלות וככה מתפתחים. ואלו התחושות שאנחנו כאנשי חינוך וטיפול רוצים לייצר את התלמידים.

ואז יום אחד הבנתי את ה"קשה לי". וכאחת שאוהבת ראשי תיבות מצאתי הסבר עבורו.

מאז הוא כתוב אצלי בבית, שגור בפיהן של בנותיי (בכל זאת בית של מנתחת התנהגות)  וכך השתנתה השפה אצלנו בבית.

קש"ה-

קצה שממנו הכי מתפתחים!

קצה ששווה התאמצות!

קצה שאני הולך לכבוש!

אז כשהבנות שלי אומרות על משהו שהוא קשה-נותנים לזה מקום אבל מקום חיובי שהיא הגיעה לקצה שממנו היא הכי תתפתח. כי אם נעצור כל פעם כשקשה כנראה לא נתקדם, לא נאתגר את היכולות שלנו ואף נתדרדר אחורה.

 

ואיך זה קשור לניהול כיתה?

אם אנו רואים בקושי הזדמנות, הזדמנות להתפתחות, צמיחה ובדיקת גבולותינו, אנו יכולים לנסח זאת במילים ולהסביר לתלמיד שכאשר קשה לו, הוא הגיע למעשה לקצה הגבעה שממנו הכי יתפתח.

אפשר לבקש ממנו לדרג כמה קשה לו מ1-3 כדי שידע להעריך את הקושי ולהבין שלא כל קושי הוא 3.

אפשר לשקף ולהמליל לו לאחר שהתגבר שלמרות שהיה קושי- הוא הצליח! כדי שיזכור זאת בפעם הבאה.