בחירה או בכי רע? | מיטל קליין

יכולת הבחירה, יכולת כל כך חשובה לכל אדם.

אם נחשוב על זה, כמה בחירה אנחנו מאפשרים לתלמיד בכיתה, לילד שלנו בבית?

כמה הילד מחליט, בוחר בעצמו וכמה בוחרים ומחליטים עבורו?

אם זו יכולת כל כך חשובה, מדוע היא לא קורת הרבה?

האם מפחדים לאפשר בחירה? האם לא סומכים על הילד שידע לבחור נכון עבורו? ואיך ידע אם לא יתנסה?!

כולנו רוצים להרגיש שליטה, עצמאות ואוטונומיה וכשזה לא ניתן לנו אנחנו יכולים להתנהג בצורה לא רצויה כדי שיתנו לנו לבחור.

התנגדויות רבות לבצע בקשה שלנו, סרבנות, הימנעות וחוסר רצון לשתף פעולה.

לפעמים ההתנהגויות יכולות להחריף ולכלול השתטחויות, השחתת רכוש והתקפי זעם.

התוצאה היא שלרוב לאחר ההתנהגות הלא נאותה הסביבה מתרצה, מוותרת, נותנת לו לבחור, משתכנעת.

חשבו על מה ניתן לאפשר לילד בחירה ואוטונומיה.

כאנשי חינוך- כאשר ברורה לי המטרה עבור התלמיד אפעיל יותר גמישות לגבי הדרך ושם יש הזדמנות לאפשר בחירה.

כהורים- חשבו על פעולות שגרתיות בהן ניתן לאפשר לילד לבחור כל עוד הדברים מתנהלים לפי הציפיות שלנו (בחירת זמן מקלחת, בחירת לבוש, בחירת מאכלים..)

אגדיר מראש לתלמיד/ לילד על מה יש לו יכולת בחירה.

ילד שנותנים לו מראש את היכולת לבחור ולהחליט בעצמו-

מתגייס למשימה, מראה נכונות, מעורבות וסקרנות. והמוטיבציה מתגברת.

כלל חשוב- זיכרו לאפשר בחירה לפני הסירוב ולא כתגובה לו.

בחירה מרובה יכולה להעמיס ולבלבל בהתחלה. במיוחד אצל ילדים קטנים.

לכן, תנו לתלמיד כמה אפשרויות מהן הוא בוחר כדי שיהיה לו קל יותר להחליט.

"אתה יכול להתחיל עם משימה א' ואז לעבור לב'. במה אתה בוחר?"

" אתה יכול לקרוא ספר קודם או לסיים את דף העבודה. במה אתה בוחר?"

אפשרות בחירה מלמדת קבלת החלטות.

אם הילד בחר- מקבל את מה שבחר.

אם מתקשה להחליט אחרי זמן שהוגדר- אנחנו נעזור ונבחר עבורו.

כך ילמד בפעם הבאה לקחת אחריות ולבחור.