בשנה הראשונה שלי בהוראה ובחינוך כיתה (חנ"מ- לקויי למידה)
החלטתי לקראת סוף המחצית
לתת לתלמידים לכתוב הצלחות שחוו לאורך המחצית.
לקחתי דף ועט, ציירתי פרח עם 4 עלי כותרת וביקשתי מהם לכתוב על כל עלה, הצלחות שחוו.
בפגישת ההדרכה שיתפתי את המדריכה שלי בפעילות והראתי לה מה הילדים כתבו על עצמם.
אני זוכרת שהיא כל כך התרגשה ולא הבנתי בזמנו למה.
אז שאלתי אותה והיא ענתה:
"לרוב יותר קל להם להגיד במה הם לא טובים,
עצם זה שהם הצליחו לראות את ההצלחות שלהם ולכתוב אותם זה ממש משמעותי ומרגש."
ומשם צמחתי
הבנתי שהצלחה מצמיחה גם אותי וגם את התלמידים.
כאנשי חינוך חשוב לנו לפתח אצל התלמידים חשיבה רפלקטיבית- התבוננות עצמית.
ילדים חיים ב"כאן ועכשיו" וצריכים אותנו שנלמד אותם שיח מצמיח:
- להעריך ולחגוג הצלחות
- לזהות אתגרים
- ולהציב מטרות להמשך- כי רק ככה צומחים.
ומאז- עקרון השיח המצמיח מלווה אותי במסגרות ובתפקידים השונים בהם הייתי
והוא משנה פנים מעת לעת
אבל הרציונל נשאר זהה- לאפשר חשיבה רפלקטיבית מצמיחה.
אז את דף הפרח מלפני 15 שנה אין לי,
אבל לכבוד ט"ו בשבט הכנתי את כרטיסיית שיח מצמיח-
עם הצעות לשאלות מצמיחות שניתן לשאול את התלמידים.
