"תשימי לו גבול! תדאגו שיהיו גבולות! תציבו גבול! מה הגבול שלך?"
משפטים רבים כאלה נשמעים הרבה בפנייה אל הורים, מורים וכל מי שנתקל בהתנהגות מאתגרת אצל ילדו/ תלמידו.
מניסיוני, תמיד נדמה שהמילה גבול יוצרת קצת אי נוחות בקרב מי שזה נאמר לו..
אם נחשוב על המילה גבול- יש בה תחושה של משהו חסום, אטום, מרוחק. ובגלל היותו כזה, משהו מתמסמס בהבנה ובהעברת החשיבות שלו.
יש הרגשה שבשימת גבול אנחנו בעצם מונעים משהו מהילדים שלנו, לא מאפשרים לו, מתעקשים.
אם אני מציב גבול- אני כנראה בצד השני ולא עם הילד שלי. אך ההיפך הוא הנכון!
כשיש גבול הילד לא כבול!
על-פי אריסטו,
כל צורה היא סופית ומוכלת בתוך משהו. דבר שאינו מוכל, אין לו קיום במרחב.
הגבול הוא על כן תנאי לקיום במרחב. כאשר קו הגבול מתפרק, הצורה מיטשטשת ונוצר משטח.
בעצם כשיש גבול יש הכלה. הגבול מייצר את ההכלה.
אם נקח את זה לילדים/ תלמידים שלנו-
כדי שהם ירגישו מוכלים הם בהכרח צריכים לדעת את הגבולות שלנו כי רק ככה הם יהיו שלמים ויוכלו להתקיים במרחב ברוגע, בביטחון ובהכלה.
ברגע שהגבולות לא ברורים, לא עקביים ואחידים תנאי הקיום במרחב משתנים- ואז אותם ילדים שמרגישים לא בטוחים, יהיו עסוקים בלבדוק את הגבולות ("זה מותר או אסור?"), לעיתים יביעו סרבנות והתנגדות ("הם יעצרו אותי הפעם?") ויביעו את החשש שלהם בהתנהגויות לא רצויות.
אז גבולות יש לנו בהחלט.. הגבולות שלנו מכילים את הערכים שלנו, מה שחשוב לנו, דברים שמשמעותיים עבורנו.
אנחנו רק צריכים לשמור עליהם ולהיות נאמנים להם לטובת הילדים וביטחונם.
"גבול איננו הדבר שבו משהו נעצר, אלא כפי שהיוונים ידעו, הדבר שממנו משהו מתחיל את נוכחותו"
מרטין היידגר
שמירה על גבולות- משחררת ומצמיחה את הילדים!