נקודה או סימן שאלה
סימן קטן- משמעות גדולה.
כאנשי חינוך (הורים, מורים) אנחנו שואפים להיות תמיד בעשייה, להתקדם, להתפתח.
אחת הדרכים להתפתח היא לשאול שאלות.
להשתמש בסימני שאלה– לשאול שאלות,
להסתקרן, לחקור.
גם על עצמנו וגם על ילדינו, תלמידינו.
❓שאלות מייצרות חשיבה, התבוננות נוספת, פרספקטיבה אחרת.
❓שאלות מזמנות איסוף נתונים, חשיבה על דרכים נוספות, פתרונות יצירתיים והתקדמות.
אבל- כאשר מדובר בהתנהגויות מאתגרות לעיתים משתמשים בנקודה.
איך?
קובעים קביעה.
מסתכלים רק על ההתנהגות שראינו/ שמענו וזהו.
עוצרים.
מתקבעים.
"הוא תמיד מתפרע/ גם בבית שמעתי שקשה איתו/ הוא לא מצליח לשבת לרגע/ זו כיתה כל כך רועשת/ היא תמיד מתקשה לסיים משימות/ כל הזמן יש בעיות איתה בהפסקות עם הבנות"
אם נשאר רק עם המשפטים האלה- הם יעכבו אותנו ויעצרו אותנו מלפעול ולשנות.
כאנשי חינוך שרוצים לנהל שיעור בשקט וללא הפרעות- אחנו חייים לשאול- כדי להבין ולקבל תשובות.
כי אם לא נשאל- ניתקל שוב ושוב באותן התנהגויות שמפריעות לנו לנהל שיעור וזה יכול לתסכל מאוד.
אז מה עושים?
מתחילים לשאול שאלות! מתחילים לשים סימני שאלה:
❓למה זה קורה?
❓מתי זה קורה?
❓איך אני מגיבה לזה בדר"כ?
❓מה אפשר לעשות אחרת?
❓מה הם צריכים ממני?
❓מה הילד.ה מרוויח.ה?
❓למה היא מתנהגת ככה?
❓איך עוד אפשר לעזור?
❓מה אני יכולה לעשות אחרת?
ברגע שאשאל שאלות, אנסה להבין- אצליח לשנות.
וזה התהליך שמפתח ומקדם אותנו כאנשים בכלל וכאנשי חינוך בפרט לנהל שיעור בשקט, בהנאה וללא בעיות
נקודה או סימן שאלה- מה אתם מעדיפים?