אז רגע לפני קבלת התעודות של ילדינו- תעודות בהן יש משוב והערכה על התפקוד שלהם לאורך השנה. בואו נדבר על תעודת ההורה או יותר נכון- תהודת ההורה.
אם נחשוב על זה, כאשר אנחנו מביאים ילד לעולם, בלי לשים לב ולהיות מודעים לכך הוא מגיע גם עם תיק. תיק הציפיות.
זהו תיק בלתי נראה שבו אנחנו שמים את משאלות הלב שלנו, רצונות, שאיפות והמטרות שיש לנו מאותו הילד שרק עתה נולד.
אז שאיפות ורצונות זה טוב.. אז איפה הבעיה?
הבעיה מתחילה כאשר הציפיות שלנו לא תמיד מתממשות כפי שרצינו, כפי שדמיינו. זו יכולה להיות ציפייה שלא עולה בקנה אחד איתנו כמו רצון בחוג מסוים שלא לטעמנו, קושי בלימודים שלא חזינו, בחירה בלבוש מסויים, העדפת חברים, מסלול עבודה וכו'..
הבעיה היא שברגע שהציפייה שלנו לא מתממשת יש קול קטן אצלנו שאומר: "זה בגללך!", "את לא בסדר!" "את הורה פחות טוב!"
זה חוזר אלינו בתהודה!!
המחשבות שלנו לבחירות ולהתנהגות הילדים שלנו חוזרת אלינו כתהודת עניות על התפקוד שלנו כהורים!
מאשרות או מפריכות לי את מה שחשבתי על עצמי, חששות ופחדים שיש לי.
וכשעולות מחשבות פחות נעימות, ולו לרגע, אנחנו באוטומט מנסים להדוף ולהימנע מלהרגיש אותם- אז אנחנו נצעק, נלך, נתעלם, נסרב ונהיה פחות פנויים להקשיב, להבין ולהתחבר לרצונות של ילדנו.
אז מה אפשר לעשות?
- הבנה– מבינים שלכל אחד יש רצונות, שאיפות משלו.
- זיהוי- מזהים את המחשבות הלא נעימות הללו ברגע שהן עולות.
- קבלה– מקבלים את המחשבה ואת הרגשות הלא נעימים ונותנים להם להיות כפי שהם.
- חמלה- חומלים לעצמנו! מבינים שאנחנו עושים כמיטב והבחירות של הילדים שלנו לא תמיד מעידות עלינו כהורים!